עצמאות משותפת

אתמול היה יום שבו היה נושא שחזר על עצמו בשיחות עם אנשים שונים. הנושא שחזר על עצמו הוא הצורך בעצמאות

ויותר ספיציפית – הצורך "להסתדר לבד", בכוחות עצמינו, בלי עזרה מאף אחד או שום דבר ואיך זה נתפס כמקור עוצמה, יכולת, מסוגלות ובעצם – הצלחה.

זאת תפיסה מאוד מערבית להצלחה,

וכמו שלמדתי השבוע – אצל האינדיאנים כל כיוון רוח מסמל סגולה אחרת, ומערב מסמל מוות..

ה"לבד" הזה בו אנחנו מוצאים את עצמינו פועלים, ובעצם שואפים וחוזרים אליו שוב ושוב יוצר כמה ניגודי עניינים שעם הזמן הופכים להיות בעיה:

1. הוא משאיר אותנו בבידוד ובדידות. כשמצב זה נמשך לאורך זמן, מתעורר צורך עמוק בחיבור ואהבה, מהם התנתקנו ואליהם אנחנו מאוד רעבים. הרבה מאוד מאיתנו חיים בתחושת בדידות ובידוד, ויש איתה כאב רגשי ואפילו פיזי גדול.

2. ניתוק ממקורות ההזנה שלנו מביאים למוות. כבר הוכח שחוסר אהבה יכול להביא למוות אצל בני אדם ובעלי חיים, כך שאהבה היא בהחלט מקור הזנה מרכזי שמפיח חיים.

3. אם נסתכל על הטבע, הוא פועל בחיבור הדדי וסינרגיה מושלמת: העצים, האדמה, השמש, האויר, בעלי החיים, המים.. כל האלמנטים בטבע פועלים בשיתוף פעולה מופלא ומושלם וכך בעצם החיים של כל בריאה יכולים להתקיים – של ממלכת הצומח, בעלי החיים, בני האדם ועוד. כל נסיון להתקיים "לבד" בעצם מביא איתו מוות ודאי.

4. גם אם הקיום שלנו היה מובטח ב"לבד", הרי שיש המון מאמץ שאנחנו נדרשים לגייס ולהשקיע כדי להגיע לתוצאות – בתקווה שהן יהיו אלו הרצויות. כלומר, מה שקורה זה שעיקר האנרגיה הולכת למאמץ ובעצם מוסטת מהעשייה הנדרשת כדי להגיע לתוצאות השאיפות שלנו. נוצר מה שנקרא misalignment of purpose, המטרה והייעוד משתנים מתוך בלבול שנוצר בנו: במקום שהמטרה או הייעוד יהיו אלו שאותם אנחנו מקדמים, המאמץ האדיר אותו אנחנו צריכים לגייס כדי לפעול להצליח במערך ה"לבד" הופך להיות מרכז העניינים ובעצם הופך הכל להרבה יותר קשה. בסופו של דבר זה מביא איתו תחושות של סיזיפיות, תקיעות, פול גז בניוטרל, ייאוש – שאיתו כמובן מתמודדים בעיקר לבד, תסכול, תחושות של חוסר יכולת שיכולות להביא איתן חוסר ביטחון עצמי וחוסר אמון בעצמינו, ויש מי שיתאר את התחושה כמו כלב שמנסה לרוץ כשהוא בעצם קשור. מאוד קשה להתקדם ואנחנו לא מבינים למה.

5. בואו נדבר רגע על שפע. ישנה תפיסה לפיה שפע הוא כשיש הרבה. אני רוצה להוסיף עוד שני עקרונות לשפע: - הכל נוצר ונברא, עוד לפני שהרצון או הצורך שלי התעוררו. כלומר, אם אני רוצה או צריך משהו – הדבר כבר קיים, או הפוטנציאל שלו קיים עבורי.

- שפע עובד לפי עקרון של זרימה אינסופית, והמשמעות של להיות בשפע בעצם אומרת להיות בחיבור תמידי לנתינה וקבלה. להיות פתוחים לקבלה באופן מלא והרמוני להיות פתוחים לנתינה באופן מלא והרמוני. זה לא אומר שיש פנקסנות או מדידה שווה של מה שאנחנו מקבלים ומה שאנחנו נותנים. כל תקופה בחיים מביאה את המינון ההרמוני שמתאים למציאות אותה אנחנו חיים ולצרכים שלנו וכמובן גם להתפתחות והצמיחה שלנו.

הגדרה מחדש של עצמאות שמתקיימת בתוך ומתוך חיבור הדדי יכולה להביא איתה שינוי מהותי בהתנהלות שלנו וכמובן בחוויית החיים שלנו – לנוע מלבד, ניתוק, קושי ובידוד לחיבור לעוצמה שלנו ולאינסוף המשאבים והמתנות שסביבינו, שזמינות לנו אם רק נסכים להיפתח ולקבל אותן.

אם נחזור לרגע לאינדיאנים, אחד הדברים היפים בתפיסה שלהם מתייחס לכך שכל אחד מאיתנו קיבל כישורים ויכולות שהם בעצם מהווים מתנות, וחברה בריאה ומיטבית היא כזאת שבה כל אדם מפתח את המתנות שלו ואותם הוא מביא לכלל.

לעומת זאת, סביבתינו המערבית שמה את הדגש על החולשות שלנו ומבקשת מאיתנו לחזק ולשפר אותן. כל עוד ניפתח לתת את הכישורים והמתנות שלנו בנדיבות, כי זה גם מה שהכי טבעי לנו לתת, בעצם נתנהל וניצור ללא מאמץ, מתוך אהבה גדולה, וכך בעצם ניתן מקום לאחרים לעשות את אותו הדבר.

בפעם הבאה עולה הצורך הזה של הלבד, אפשר לנצל את ההזדמנות שנפתחת באותו הרגע ובעצם לשאול את עצמינו:

מה אני צריך או צריכה? באיזה אופן אני רוצה לעשות זאת? מה או מי הכי יכול לתרום ולעזור לי כרגע? אילו משאבים, איכויות, כישורים, תפיסות, פעולות יעזרו כאן.. אם אפתח לקבל את הדברים שעניתי בשאלה למעלה, מה זה יאפשר לי לתת מעצמי ובאיזה אופן? ואיך זה מרגיש בגוף?

מהמקום הזה שבו אנחנו משנים נקודת מבט, מתאפשרת בחירה חדשה ואיתה אפשרות לתרגל משהו חדש ופוטנציאל חדש לגלות.

קלייר מסיאס – מטפלת בכירה בשיטת "איזון חיים" ואורה סומה, עובדת עם אנשים, בתים ועסקים לחבור לכח האהבה שהוא ריפוי ומקור לאנרגיית החיים.